הקדר
קדר נסע בדרך, ומולו בא עובר אורח: — שכור אותי לעבודה אצלך! — אמר. — ואתה יודע להכין כלי חרס? — ועוד איך אני יודע!
קדר נסע בדרך, ומולו בא עובר אורח:
— שכור אותי לעבודה אצלך! — אמר.
— ואתה יודע להכין כלי חרס?
— ועוד איך אני יודע!
הם הגיעו להסכם, לחצו ידיים ונסעו יחד. כשהגיעו הביתה אמר העובד:
— ובכן, בעל הבית, הכן ארבעים עגלות עמוסות חימר, ומחר אתחיל לעבוד!
בעל הבית הכין ארבעים עגלות חימר. אך העובד היה השטן עצמו, רוח טמאה, והוא הזהיר את הקדר:
— אעבוד בלילות, ואתה אל תבוא אליי לסככה!
— מדוע?
— ככה! אם תבוא, תמיט צרה על עצמך!
ירד לילה חשוך. בדיוק בחצות צעק השטן בקול גדול, ואינספור שדונים קטנים התאספו סביבו והחלו ליצור כלי חרס. כל החצר התמלאה ברעם, בדפיקות ובצחוק. בעל הבית לא התאפק: ״אלך לראות!״ הוא ניגש לסככה והציץ דרך סדק. השדים ישבו בכריעה ויצרו כלים; רק שד צולע אחד לא עבד אלא הביט לצדדים. הוא ראה את בעל הבית, תפס גוש חימר והשליך אותו היישר אל עינו. הקדר איבד את הראייה בעין אחת וחזר לבקתה, ואילו בסככה גברו עוד יותר הרעש והצחוק.
למחרת בבוקר אמר העובד:
— היי, בעל הבית! לך וספור כמה כלים יצרנו בלילה אחד.
בעל הבית ספר ומצא ארבעים אלף כלים.
— עכשיו הכן לי עשרה סאז'נים של עצי הסקה — סאז'ן הוא מידה רוסית היסטורית — ובלילה הזה אשרוף את הכלים בכבשן.
בדיוק בחצות צעק שוב השטן בקול גדול. השדונים רצו אליו מכל עבר, שברו את כל הכלים, השליכו את השברים לכבשן והחלו לשרוף אותם. בעל הבית סימן צלב על הסדק והביט. ״ובכן,״ חשב, ״העבודה ירדה לטמיון!״ למחרת קרא לו העובד: ״בוא וראה, האם עשיתי עבודה טובה?״ בעל הבית בא להסתכל, וכל ארבעים אלף הכלים עמדו שלמים, וכל אחד יפה מחברו. בלילה השלישי כינס השטן את השדונים, צבע את הכלים בשלל צבעים והעמיס את כולם, עד האחרון שבהם, על עגלה אחת.
בעל הבית המתין ליום השוק והוביל את הכלים לעיר כדי למכור אותם. השטן ציווה על השדונים לרוץ בכל הבתים והרחובות ולקרוא לאנשים לקנות כלי חרס. מיד נהרו האנשים אל השוק, הקיפו את הקדר מכל עבר וקנו את כל הסחורה בתוך חצי שעה. האיש חזר לביתו ובידו שק מלא כסף.
— ובכן, — אמר לו השטן, — הבה נחלק את הרווחים.
הם חילקו אותם שווה בשווה. השטן לקח את מחציתו, נפרד מבעל הבית ונעלם. כעבור שבוע נסע האיש לעיר עם כלי חרס. ככל שעמד בשוק, איש לא קנה ממנו; כולם עקפו אותו וגם גידפו אותו בכל דרך:
— אנחנו מכירים את הכלים שלך, זקן שוטה! למראית עין הם יפים, אבל ברגע שממלאים אותם במים הם מתפרקים! לא, אחינו, הפעם לא תרמה אותנו.
האנשים חדלו לקנות ממנו כלי חרס. האיש התרושש לגמרי, החל לשתות מרוב צער ולהתגולל בבתי מרזח.